מה ההבדל בין זריקת אורטוקין או prp – הדברים שצריכים להכיר.
זריקות Orthokine ו-Platelet-Rich Plasma (PRP) הן שתי גישות טיפוליות שונות המשמשות לטיפול בהפרעות שונות של השריר והשלד. למרות ששני הטיפולים משתמשים בדם של המטופל עצמו כדי לעורר ריפוי, הם פועלים על פי עקרונות שונים ויש להם יתרונות ומגבלות ייחודיים משלהם.
הבנת טיפול אורטוקין: איך זה עובד?
טיפול באורטוקין, הידוע גם כטיפול בסרום עצמי (ACS), הוא טיפול רפואי חדשני שמטרתו להקל על כאב ולקדם ריפוי במצבי שריר-שלד שונים. טיפול זה כולל שימוש בדם של המטופל עצמו ליצירת סרום עשיר בחלבונים אנטי דלקתיים וחידושים. התהליך מתחיל עם שאיבת כמות קטנה של דם מהמטופל, בדרך כלל מהזרוע.
- 1. ייצור סרום:
לאחר איסוף הדם, הוא מעובד להפרדת הסרום משאר המרכיבים. זה מושג באמצעות סדרה של שלבים הכוללים צנטריפוגה וסינון. הסרום המתקבל מרוכז מאוד עם חלבונים מועילים, כולל אנטגוניסט קולטן אינטרלוקין-1 (IL-1Ra), אשר ממלא תפקיד מכריע בהפחתת הדלקת. - 2. הפעלת חלבונים:
כדי להגביר את הפוטנציאל הטיפולי של הסרום, הדם שנאסף נחשף למערכת ספציפית של תנאים הממריצים את הייצור של חלבונים אנטי דלקתיים ומתחדשים. מצבים אלה כוללים בדרך כלל דגירה בטמפרטורה ובריכוז חמצן גבוהים מעט. תהליך ההפעלה מאפשר לסרום להגיע לפוטנציאל הריפוי המרבי שלו. - 3. הזרקה וריפוי:
לאחר הכנת הסרום, הוא מוזרק לאזור הפגוע בגוף המטופל. ההזרקה מונחית לרוב על ידי טכניקות הדמיה כגון אולטרסאונד או פלואורוסקופיה כדי להבטיח מיקום מדויק. הריכוז העשיר של חלבונים בסרום יוצר אינטראקציה עם הרקמות הפגועות, מקדם ריפוי ומפחית דלקות. הסרום המוזרק גם עוזר להמריץ את תהליכי ההתחדשות הטבעיים של הגוף, מה שמוביל לשיפור תיקון הרקמות והקלה על הכאב.
חקר PRP: מה עושה את זה שונה?
טיפול בפלזמה עשירה בטסיות (PRP) הוא טיפול רפואי חדשני נוסף המנצל את הדם של המטופל עצמו כדי לקדם ריפוי ולהקל על כאב. בניגוד לטיפול באורטוקין, המתמקד במרכיב הסרום בדם, טיפול ב-PRP רותם בעיקר את כוחן של טסיות הדם. טסיות דם הן שברי תאים קטנים המצויים בדם, הממלאים תפקיד מכריע בתהליכי קרישה וריפוי פצעים.
תהליך הטיפול ב-PRP מתחיל באיסוף של כמות קטנה של דם מהמטופל, לרוב מהזרוע. בדומה לטיפול באורטוקין, הדם מעובד לאחר מכן כדי לבודד את הטסיות ממרכיבי דם אחרים. זה מושג באמצעות צנטריפוגה, המפרידה בין טסיות הדם לבין תאי הדם האדומים והלבנים.
לאחר ריכוז הטסיות, הן מופעלות לשחרור גורמי גדילה וחומרים ביו-אקטיביים אחרים המקדמים תיקון והתחדשות רקמות. גורמי גדילה אלה כוללים גורם גדילה שמקורו בטסיות דם (PDGF), גורם גדילה מתמר-בטא (TGF-β), וגורם גדילה דמוי אינסולין (IGF), בין היתר. חומרים אלה ממלאים תפקיד מכריע בהמרצת התפשטות תאים, אנגיוגנזה (יצירת כלי דם חדשים), וייצור קולגן.
לאחר מכן, ה-PRP המופעל מוזרק לאזור היעד, כגון מפרק, גיד או שריר. הריכוז הגבוה של טסיות דם וגורמי גדילה ב-PRP עוזר להאיץ את תהליכי הריפוי הטבעיים של הגוף, מה שמוביל להפחתת הכאב, שיפור התחדשות הרקמות והחלמה כללית משופרת. טיפול PRP הראה תוצאות מבטיחות בטיפול במצבים שונים, כולל פציעות ספורט, דלקת מפרקים ניוונית, גידים ופצעים כרוניים.
"PRP או Orthokine?" – שקלול המגבלות
כאשר בוחנים את הבחירה בין טיפול ב-PRP לבין טיפול אורטוקין, חשוב להבין את המגבלות הקשורות לכל טיפול. מגבלה אחת של טיפול ב-PRP היא השונות בריכוז הטסיות שהושג במהלך תהליך ההכנה. ריכוז הטסיות עשוי להשתנות בהתאם לטכניקה שבה נעשה שימוש, הציוד המשמש ומומחיותו של איש המקצוע הרפואי המבצע את ההליך. זה יכול לגרום לתוצאות טיפול לא עקביות ועלול לדרוש מספר פגישות לתוצאות מיטביות.
מגבלה נוספת של טיפול ב-PRP היא הפוטנציאל לתגובה דלקתית. בעוד שגורמי הגדילה המשתחררים על ידי טסיות דם נועדו לקדם ריפוי, הם יכולים גם לעורר תגובה דלקתית אצל אנשים מסוימים. זה יכול להוביל לכאב זמני, נפיחות או אי נוחות במקום ההזרקה. בנוסף, היעילות של טיפול PRP יכולה להיות מושפעת מגורמים כמו גיל המטופל, בריאותו הכללית וחומרת המצב המטופל.
מצד שני, לטיפול אורטוקין יש מגבלות משלו. אחת המגבלות העיקריות היא מורכבות תהליך ההכנה. טיפול אורטוקין מצריך מעבדה מתמחה לבודד ולרכז את החלבונים האנטי דלקתיים מדם המטופל. זה מוסיף לעלות ולאתגרים הלוגיסטיים הקשורים בטיפול.
מגבלה נוספת של טיפול אורטוקין היא הזמינות המוגבלת של אנשי מקצוע רפואיים מיומנים שיכולים לבצע את ההליך. ההכשרה והציוד המיוחדים הנדרשים לטיפול באורתוקין עשויים שלא להיות נגישים באופן נרחב, מה שהופך אותו לנגיש פחות עבור מטופלים באזורים מסוימים.
בעוד שגם זריקות Orthokine וגם הזרקות PRP מציעות תוצאות מבטיחות בטיפול במצבי שריר-שלד, הבחירה בין השניים תלויה במידה רבה במקרה הספציפי ובהעדפותיו של המטופל ושל איש המקצוע הרפואי. שני הטיפולים הוכחו כיעילים, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את ההשפעות ארוכות הטווח והיתרונות ההשוואתיים של כל אחד מהם.
למידע נוסף בקרו בעמוד המאמרים שלנו >> בלחיצה כאן
